אולי הדבר הכי טוב שקרה מאז התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, זה שאח שלי התחיל לרוץ. אני כל כך מרוצה מהעניין, שלפעמים קצת קשה לי למחוק את החיוך.

קטע קטע. האח הקטן הזה (לדעתי הוא יהיה בן 42 השנה, אבל מה לעשות, אח קטן זה לתמיד) נולד לרוץ. כשהוא היה בן 10 הוא ניצח במירוץ עומר, ואחר כך אבא שלי ניסה להתחיל לגרור אותו לתחרויות אחרות. למרבה הצער, הוא אף פעם לא התלהב מהעניין הזה של הריצה, ואחרי כמה זינוקים שכללו יותר מדי מרפקים נמאס לו.

עכשיו הוא שואל אותי שאלות על איך לרוץ וכמה לרוץ. וזה מצחיק. הוא פיזיותרפיסט, האח הקטן. ומטפל בתנועה. ורקדן. ומורה לצ'י קונג. ובאופן כללי מעולם לא הפסיק לזוז, ואותי הוא שואל איך וכמה ואיפה לרוץ. תודו שזה מצחיק: את אחיו הבינוני בעליל, שאפילו כשהוא הולך להתקלח סביר להניח שהוא יחזור פצוע, הוא שואל איך לא להיפצע.

אבל זה משקף לי ביתר שאת את העובדה שמי שמתחיל לרוץ מחפש איזשהו מקור של סמכות. מישהו שיגיד לו מה לעשות, שיגיד לו שמה שהוא עושה זה טוב. מישהי שתייעץ לגבי כאבים טובים ורעים, מסלולים נוחים, נעליים, תרגילי חיזוק, בגדים נכונים, שעוני דופק… כל כך הרבה שאלות יש!

אז יש לי רק דבר אחד מוחלט להגיד לאחי וגם לאנשים אחרים שמתחילים לרוץ: אין תשובות מוחלטות. אין זוג נעליים אחד שמתאים לכולם ואין רפידות שעובדות לכולם. ובכלל, יש אנשים שלא צריכים רפידות… קשה להגיד כמה בדיוק צריך לרוץ בתחילה. לאח שלי יש גנטיקה מדהימה: כושר גופני טבעי ושרירים ארוכים וטווח דופק שאין דברים כאלה. הוא יכול להתחיל משלושה-ארבעה קילומטר שלוש-ארבע פעמים בשבוע, ואם הוא לא ישתולל הכל יהיה בסדר. יש אנשים שמבחינתם כמויות כאלה מבטיחות פציעה. יש גם אנשים שרק מתחילים ומיד רצים 4-5 דקות לק"מ, קצב שאני אתעלף אם אשאר בו למשך יותר משניים-שלושה ק"מ (אם בכלל אצליח להגיע אליו מלכתחילה). אנחנו דומים דומים, אבל לא אותו דבר.

אין תשובות מוחלטות. אין תשובות ברורות. לכל אחד יש את הנכון שלו, והנכון הזה משתנה בן אדם לאדם.

לכן, בהנחה שאין לכם כסף למדריך ריצה מעולה (ואני חושד שלא כל מדריכי הריצה מעולים, ושקשה לקבוע לבד מי מעולה ומי לא), אני ממליץ לכם בחום להתייעץ עם מישהו שרץ מזה זמן ומכיר אתכם. ותוך כדי התייעצות לזכור שאלוהים לא ירד להר סיני ונתן לאדם הזה את התורה. יש מצב שגם לו או לה אין מושג על מה הם מדברים.

עוד דבר שאתם יכולים להשתמש בו הוא חוכמת המונים. יש קבוצות ריצה בפייסבוק, יש פורומים באינטרנט, יש המון המון טקסטים על ריצה. אם אתם קוראים אנגלית אז גם יש סיכוי שתגיעו מהר יותר לטקסטים איכותיים יותר ואובייקטיביים יותר. על כל דבר: אורך, קצב, נעליים, פציעות, תזונה, אימונים משלימים – הכל.

אם חלילה גם יכאב לכם מתישהו (ויש סבירות גבוהה שזה יקרה. יש סטטיסטיקות מפחידות לגבי כמות הפציעות של רצים) תגלו שלא רק אתם והחברים שלכם ולפעמים גם המאמנים שלכם לא יודעים הכל. בניסיון להבין למה כואב, איפה כואב ואיך לטפל, תגלו שגם רופאים, פיזיותרפיסטים ומטפלים אחרים לא יודעים הכל. חלקם לא מספיק טובים, חלקם פשוט טועים מדי פעם. ואין שום דרך לדעת מה טוב ומי טוב.

אם אתם צריכים גם לעבור את תהליך זימון התור והצילום/דימות של קופות החולים, אתם עלולים לגלות שעד שתגיעו לגורם מטפל, הכאב יעבור לגמרי או יעבור למקום אחר…

העניין הזה של ספורט למבוגרים, בין אם הוא כדי להיות בריאים יותר, בכושר גופני טוב יותר או לפרוץ גבולות ולעמוד באתגרים, הוא ארץ לא זרועה. הוא ארץ לא זרועה על אף המיליונים שעוסקים בריצה, שחייה, אופניים, תריאטלונים וענפים אחרים. הוא ארץ לא זרועה כי למרות שאנחנו דומים להחריד זה לזה, אנחנו גם שונים לגמרי, וכל אחד מאיתנו טומן עמוק בשרירים, בגידים ובמפרקים שלו עניינים מגוונים ופתולוגיות שונות.

אז תזכרו, זה שאתם לא יודעים שום דבר זה בסדר. זה נורמלי לגמרי. תשאלו אנשים אחרים. הם יעזרו לכם בשמחה. ואל תשכחו אף פעם שבדרך כלל גם הם לא יודעים שום דבר, או שכל מה שהם יודעים הוא לחלוטין לא רלוונטי עבורכם.