הפוסט עם הריח הכי טוב בהיסטוריה

רשומה רגילה

"טרנס! טרנס!!!" אני שומע צעקות בתוך הראש שלי.

"טרנס!! לא שמן קוקוס של לפלפים! לא שמן אבוקדו של מתחנגלים! (#סליחה) לא שמן שומשום של עפים על עצמם!! לא שמן זית מסורים דפוקים! לא קנולה של הסייעת, לא פאקינג מרגרינה של רינה החוזרת בשאלה שעדיין מפחדת מאדושם!!! טרנס אני אומר לך!!!"

"מה?" אני שואל את הראש שלי.

"שומן טרנס!! או שאני קופץ מהראש שלך ודוקר אותך!!"

בסוף טעמתי רק טיפ-טיפה מהחמאת-בוטנים-סקיפי-איך-טעים-מאמה-מיה. ככה עם הקצה של האצבע.

ואז עוד ארבע פעמים.

ואז עוד כפית חודש חמישי.

טוב, חודש תשיעי.

זהו, נרגעתי.

"וסוכר!! תביא גם סוכר!" שוב הוא צורח.

הפעם לא חיכיתי להרצאה, וישר שלפתי את החלבה הסודית מהארון למעלה ודחפתי קצת. האמת, חלבה בלי סוכר, אבל אל תספרו לקול בראש, שלא יצרח עוד פעם.

אחרי שנחנקתי מהחלבה חשבתי לעצמי שמה שאני צריך עכשיו כדי לחזור לתזונה הרגילה שלי זה גיבץ', אבל איך אני אחזור לתזונה הרגילה שלי, אם היום יום שני ואין ירקות בבית?

אתם מבינים, בעיקרון, הירקות מגיעים מאיזה משק אורגני כל יום ראשון בערב, רק שהם מגיעים כל שבועיים. ואז, כמו שהם מגיעים כל שבועיים, ככה גם כל שבועיים הם לא מגיעים!

סססעמק!

ואיך אני אכין אוכל אם אין לי ירקות בבית? איך?

חצי שעה אחורי זה חזרתי מהירקן, והופה לעבודה:

==

מכירים את התבשילים האלה שאתם נכנסים למטבח, אחת-שתיים צ'יק-צ'ק ויוצא לכם זהב טהור? אז גיבץ' זה לא ככה. בשביל גיבץ' בייבי, צריך זמן, צריך כוונה, צריך ים ירקות – וצריך סיר כמה שיותר גדול.

אז אני, ברוך השם, יש לי סיר נמוך בקוטר של גבעת אולגה שירשתי מסבתא שלי עליה השלום. (#באמת) ומה שטוב בסיר הזה – שאני אוהב אותו כמו שאתם אוהבים את הילדים שלכם, אבל כשהם ישנים, זתומרת ממש ממש אוהבים אותם – זה שאפשר לעשות גיבץ' ענקי… ענקי… ענקי… כזה שיספיק ליומיים. כי כמה גדול ככה טעים. אם אין לכם כזה סיר, תעשו חצי כמות.

המתכון על פי אורנה ואלה ולייזה פאנלים, עם נגיעות של סחבק טאפטים:

יאללה לעבודה. הסדר חשוב. וחשוב לזכור לחתוך הכל הכל לקוביות יפות 2X2, כמו סוכריות טופי.

  • 1 חציל
  • 3 בצלים
  • 3 פלפלים, אפשר להוסיף חצי פלפל חריף בשביל החריף
  • 1 כרישה
  • 3 קישואים
  • 1 ראש שום
  • 1.5-2 אגרופים שעועית ירוקה
  • חתיכה יפה (1.5-2) של דלעת. או כל דלוע אחר
  • 4 עגבניות
  • 2.5 כוסות מים
  • 2 אגרופים תרד
  • קצת רוטב עגבניות
  • מלחפלפל

חותכים את הכל לקוביות 2X2, את החציל שמים על תבנית, מושחים בשמן זית ו-45 דקות בתנור, 200 מעלות.

בסיר הגדול-גדול, על 3 כפות שמן, מטגנים את הבצל 4-5 דקות. אחורי זה מוסיפים את הפלפל וממשיכים לטגן עוד 4-5 דקות, אחר כך הכרישה, 4-5 דקות, הקישוא, השעועית והדלעת. כל אחד ככה 4-5 דקות. ובסוף בסוף, מוציאים החציל מהתנור וזורקים גם אותו ל-4-5 דקות. נסו לתת לכל ירק את הזמן ואת הטיגון/בישול שלו.

בסוף מוסיפים את העגבניות החתוכות, את התרד (היום השתמשתי במנגולד במקום. תחזיקו לי אצבעות), את השום ואת המים, ואת המלח פלפל, טועמים, מביאים לרתיחה, מורידים את האש, מבשלים 45 דקות, ואחר כך זורקים לעוד 45 דקות בתנור באיזה 170 מעלות. אפשר עם סיר פתוח או סגור, כרצונכם. רק ודאו שיש הרבה נוזלים. נוזלים זה טוב.

זהו, זה הכל.

אפשר לשחק עם הירקות. לפעמים אין לי שעועית, לפעמים אני מוסיף דלועים אחרים, לפעמים עם פלפל חריף ולפעמים בלי, לפעמים עם ים של כוסברה, זוקיני הולך נהדר במתכון הזה. הרוב ממליצים על תפוחי אדמה, אבל אני פחות אוהב אותם במתכון הזה. לפעמים אני מאדה גזר ומוסיף גם אותו. או שורש פטרוזיליה. זה מתכון שסופג כמעט הכל. אני מתכנן לנסות גם כרובית שם. ויש לי הרהורים לגבי פטריות, אבל אני לא בטוח.

זה מתכון נפלא לספורטאים. זורקים כמה כפות של גיבץ' על קצת אורז ויש לכם ארוחת מלכים טעימה להפליא. יש לזה ערך תזונתי מטורף ואין ירקות יותר טעימים מזה. באמת, אני רציני. ואחרי יומיים במקרר זה אפילו עוד יותר טעים. אפשר לפזר למעלה גרעיני דלעת. אפשר לקלות אותם במחבת בלי שמן או סתם לפזר אותם אז איז (ככה אני עושה).

באלוהים נשבע לכם, תשאלו את הזוגתי שתחיה, כבר חודש וחצי אני חי מהמנה הזו. כל הזמן יש במקרר. שמחה רבה שמחה רבה, ומי שמצליח גם להתאמן, גם לאכול ככה וגם להימנע מהסוכר – גם מצליח להיפטר מחלקים ניכרים מהכרס שלו. באמת, אני עדות מהלכת.

כלומר, בדרך כלל אני עדות רצה. אבל, טיפ שלי: כשמבשלים, עדיף לעצור לרגע.

==

תמונות – אני מצלם חרא, אבל שימו לב איך כל ירק מקבל תשומת לב משלו (התחלתי לצלם באמצע, אז חסכתי לכם כמה תמונות):

20160606_195613

4-5 דקות של שעועית

20160606_200541

4-5 דקות דלורית

20160606_201200

4-5 דקות חציל

20160606_201747

מוסיפים עגבניות ושום ומנגולד בתפקיד התרד

20160606_222549

והנה הכל מתבשל. אנחנו מדברים על שעתיים שהריח בבית כל כך טוב, שאנשים דופקים בדלת ושואלים אם פה גרה גיברת בוסקילה. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s