לא יכול יותר. לא יכול. ניסיתי, באלוהים ניסיתי. התאפקתי, התאפקתי עוד קצת, הלכתי לישון מוקדם, קמתי מאוחר, התאפקתי, השמש עלתה, השמש ירדה, עלתה, ירדה, תיכף עוד פעם יורדת… חלאס!
לא יכול יותר. נשבע לכם בילדים שלי, כפרה עליהם שייסעו כבר לאנשהו. לא יכול יותר. עשיתי כל מה שיכולתי לעשות. נתתי לו כל שאפשר לי לתת. לא יכול יותר. כמה, כמה בן אדם יכול להחזיק מעמד?
שמונה-שמונה וחצי גג, סחבק יוצא לעשירייה. מבטיח לרוץ לאט. ממש לאט. נשבע. כמו סקס של קיפודים, כמו תזוזת היבשות, כמו הזמן שלוקח לשרה נתניהו להוציא מטבע מהכיס. ככה לאט.
אבל לא יכול יותר. לא יכול יותר לא לרוץ.
ולסיום, מתכון.
קומפרס:
לוקחים שקית ירקות קפואים. אני ממליץ על שעועית ירוקה עדינה, אבל אפשר גם שעועית צהובה גסת רוח. או גזר. או אדממה. העיקר שיהיה קפוא.
תמונה להמחשה
שמים על הברך. אלא אם כואב במקום אחר.
אפשר גם לתבל, אבל לא חייבים.
שיהיה לבריאות.
אוכל, ריצה, גבר, שחייה 