איפשהו בגיהנום יש רשימה של האבות הכי גרועים בעולם. חוץ מזה יש רשימה של טיפוסים שהם כל כך גרועים, שהם אפילו יותר גרועים מהאבות הכי גרועים בעולם.

ומתחת לכל אלה יש אותי.

תארו לעצמכם בן אדם שקובע מסיבת יום הולדת לילדה בת תשע באיזה אטרקציה מוכרת, אבל לא מברר אם האטרקציה המוכרת בכלל פתוחה. ואז, מגיע לאטרקציה המוכרת עם חטיפים וילדה ועוגה, רק כדי לגלות שהאטרקציה המוכרת סגורה.

חרא אבא, זה ברור.

וכמו שהיא בוכה ובוכה ואנחנו בדרך הביתה עם חטיפים ועוגה ובוכה ובוכה לעשות מסיבת סרט ב-vod, ומבטיחים לה שנעשה גם את המסיבה עכשיו וגם אטרקציה מוכרת, הזוגתי החכמה מסתכלת בי בעיניים מלאות בכאב, צער ותחושת כישלון עמוקה. והיא לוחשת לי שאיפשהו יש עכשיו פסיכולוג בר מזל, שאנחנו עוד נבנה לו וילה בגלל זה.

מיד קמתי ועשיתי מעשה והלכתי לילדה ולדמעות ואמרתי לה, "אז ככה, אנוצ'קה. לא רק מסיבה עכשיו ועוד מסיבה באטרקציה המוכרת בשבת, חוץ מזה אבא גם ייקח אותך ללונה פארק, כדי שאם אני כבר קונה וילה לפסיכולוג, לפחות תדברי עלי יפה עם הבן זונה". הסכימה.

קיצר, היום התקשרתי וביררתי. הלונה פארק פתוח ושלומו טוב, ותבואו, בטח. יצאנו מהבית בשלוש, ושור אינאף, איך שאנחנו בדרך, מישהו החליט לשרוף בניין על האיילון כדי שלא נגיע גם היום. וככה היא בוכה עוד פעם שאין לונה פארק ואני בוכה שנשרף הפוסטר של בר (הזוגתי שתחיה: "באלוהים, יפה בונבון, אבל למה משקפיים בעשר שקל משוק התקוה").

אבל שריפה לא תשבור אותנו! לא התייאשנו, החנינו את האוטו בצד השני של פארק הירקון, שזה רמת גן, והתחלנו ללכת וללכת וללכת, עד שבסוף אמרתי לילדה, שנראתה כבר גמורה, "תקשיבי גמדה, או שנלך עכשיו ללונה פארק לשעתיים, או שנלך בשבת לחמש שעות. את תחליטי.

וככה נדחה הלונה פארק לשבת.

(אמרתי לכם יותר גרוע מהאבות הכי גרועים בעולם או לא אמרתי?)

(ילדה שבוזה להמחשה)

==

ולמה אני מספר לכם את כל זה?

כי אני יש לי שעון בן בן זונה, באמת, יותר חכם מביל גייטס (בחיים לא יקנה את לינקדאין). והוא סופר לי צעדים, כי בכל משפחה צריך סופר. אז בקיצור, ספר לי כבר איזה שמונה אלף צעד פלוס מינוס. מהבוקר, כן? ואפילו ביניהם הרבצתי איזה שלוש מאות מטר ריצה פה וחמש מאות מטר פה, רק כדי לראות אם הכל עובד.

(סופר צעדים להמחשה. אנשים שואלים אותי למה אני לא כותב על הגרמין שלי. האמת היא שניסיתי אבל הוא לא מפסיק לזוז)

טפו טפו, נכון לעכשיו הכל בסדר. אז אחר כך, אחרי שתרד קצת השמש האכזרית הזאת, אצא לרוץ איזה 10-12. וזאת ריצה חשובה, כי אם היא תעבור כמו שצריך אז אולי יש מיני מרתון בשבוע הבא.

ואם לא? אם לא אז באמת הגיע הזמן להפסיק לשבועיים-שלושה ולתת לכל ה-ITB הזה את הכבוד המגיע לו, עד שיעבור.

אבל ההחלטה הזאת היא לאחר כך. ועכשיו? עכשיו רצים!