אז אני יושב עם לקוח באיזה פקקטה בית קפה בפקקטה צומת רעננה, ואתה מסתכל עליו ורואה שהבן אדם רץ. אבל אני מתכוון רץ רחוק. ממש רחוק. ואז מסתובב וחוזר. בעלייה.

שאלתי אותו, והתברר שאכן מרתוניסט, אז ככה, בגילוי לב אני אומר לו: נראה לי שאני עומד להפסיק. הורגות אותי, הברכיים. לא יודע מה לעשות יותר. ההוא נותן בי מבט מדוד, כזה שרצנים נותנים בך, ואומר לי: אל תיעלב, כן, אבל כואבות לך הברכיים כי אתה גדול.

איזה דרך יפה להגיד לבן אדם שהוא שמן, הא?

מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה רצתי בטח שמונה או עשר ריצות של עשרים פלוס. ובסך הכל אני מעריך שמשהו ברמת ה-500 ק"מ. אולי יותר. בכל זאת, ארבעה חודשים. וגם ירדתי עוד ארבעה או חמישה קילו. בכל זאת, 500 קילומטר.

מה ששם אותי ברמת השמונה קילו מעל המשקל המומלץ (שמונים קילו). ו-16 קילו מתחת המשקל שאיתו התחלתי. ותאמינו לי שכבר מזמן הייתי מגיע למשקל המומלץ המחורבן הזה אם בן אנד ג'ריז לא היו מייצרים את הגלידה עם העיגולי חמאת בוטנים. וריסיז לא היו מייצרים חבילות משפחתיות. ולחמנינה לא היו ממציאים את העוגה הזאת שקוראים לה פיצוחייה, שאלוהים ישמור על נפשותינו הרכות…

וכמו שאנחנו יושבים שמה בפקקטה בית קפה בפקקטה צומת רעננה, הוא אומר לי, "נגיד, הקרואסון הזה שדפקת פה. אין, אני לא עושה את זה יותר. זה פשוט עובר לך. אתה מפסיק, לתמיד."

לך תסביר לו שהייתי נורא רעב, לא אכלתי מהבוקר והכלב אכל לי את השיעורי בית. והכי מדכא שזה כבר מזמן לא טעים לי. כל הדברים האלה לא טעימים לי יותר. הבמבה כבר לא צהובה, השוקולד – אפילו לינדט – כבר לא שמח, הקרואסונים כבר לא טריים. זה כבר לא טעים כמו שזה היה פעם.

חוץ מהבן אנד ג'ריז עם חמאת בוטנים. עם זה אני כנראה כבר יורד לקבר.

אבל זהו. עכשיו מספיק. גם ככה ירדתי ל-23 ק"מ ריצה (ו-8 שחייה) בשבוע. ואני מגדיל מרחקים רק טיפונת בכל שבוע. אז כדי להציל את הקריירה המאוחרת הזאת, מעכשיו אני מכריז על חודשיים סלט ושייק חלבונים. למען עתיד ברכינו, כוס אמק.

***

הצעות הגשה

לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום בגיל 44, בואכה 45, גזר מבושל נהיה לי טעים נורא. היקום הוא גדול ואינסופי, ויש הרבה תופעות שאין להן הסבר. אז כן. אני. סחבק. וגזר מבושל.

אל תגידו כלום. אני יודע.

בקיצור, גט דיס: גזר מבושל חתוך לעיגולים, לימון, שמן זית, כוסברה – והסתדרתם בחיים. באלוהים, גן עדן. רק אל תעשו יותר מדי, כי הגזר נהיה מריר אחרי 24 שעות.

ולמיטיבי לכת: קוביות גזר, סלק, קולורבי. עם דבש ושמן זית. אפשר גם לבשל לפני התיבול אבל לא חייבים. סלט שורשים נהדר. וגם כאן – מחזיק עד 24 שעות. אחר כך זה כבר לא משהו.