סחבק מדבר על משקל

רשומה רגילה

סיפרתי לכם שתכף יש לי יום הולדת? מאוד מרגש. הגעתי לאזור המספרים שאתה לא מכיר בילדות. גילאים שאנשים אמיתיים לא אמורים להגיע אליהם, ואם כן, הרי שזה רק חלק מתהליך גסיסה ממושך ואכזרי, וחבל שהם לא עשו לעצמם טובה ומתו בגיל 27 כמו אנשים תרבותיים.

בקיצור, עוד מעט יש לי יום הולדת. מאוד מרגש. באמת, תכתבו לי על הקיר, או משהו.

אז לפני שבועיים או שלושה הבטחתי לעצמי להגיע ל-86 קילו ביום ההולדת שלי. מתנה. מה רע?

ואכן, אני אהיה 86 קילו ביום ההולדת שלי. אני בטוח ומשוכנע בזה לחלוטין. הסיבה היא שכל מה שאני צריך בשביל זה זה לאכול כמו בן אדם במשך שבוע ולהמשיך לעשות ספורט כמו שאני עושה. ת'כלס, לא בעיה. אם הייתי מתאמץ כבר הייתי משיג את מזמן. כי הרי זה פשוט בתכלית הפשטות!

חוץ מהלאכול כמו בן אדם.

screenshot_20161130-091910

הנה דגימה מאימון יום שלישי בבריכה, שהוא קל יחסית. אני לא מודד הכל, כי יש מקטעים שאני מרגיש שאין טעם להפעיל את השעון. שוחים בערך שני ק"מ

==

אתמול דיברתי עם מישהו והוא אמר לי "אני מרתוניסט וטריאתלט." נורא התחשק לי להגיד לו "בן אדם, תתעורר, אתה רואה חשבון," אבל התאפקתי. החיים הם לא טקסט ואנשים נעלבים. כלומר, אנשים נעלבים גם מטקסטים, אבל אתה לא צריך לברוח מהם באופן אקטיבי.

ואני מזכיר לכם שמדובר בבחור שהוא תריאטליסט ומרתונט.

ככל שהעניין הזה משעשע, אני לא באמת צוחק עליו, כי באופן דומה מאוד לסוגיית המשקל, הוא נוגע במקום הכי חמקמק בחיים שלנו. ואולי אולי גם המקום הכי חשוב. אני לא בטוח לגבי ה"הכי", אבל חשוב נורא הוא בטוח.

כל החיים אנחנו מחפשים את המקום הזה שבו טוב לנו עם עצמנו, את המקום של השלמות. תחשבו על ה-force בסטאר וורז, על ה-power ב-Wheel of time (ואני מתנצל על הדוגמא בפני מי שלא קרה את זה – ועוד יותר בפני מי שכן קרא את זה). תחשבו על האמת בזן ואומנות אחזקת האופנוע. תחשבו על הקטע הנפלא שבו ארתור דנט לומד לעוף במדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

אם אתם עושים הרבה ספורט, תחשבו על המקום שמוציא אתכם כל יום לריצה, שחייה, אופניים, זומבה או פילאטיס. תחשבו על כל הגורואים שנתקלתם בהם אי פעם, על כל הסדנאות הרוחניות, על היוגה, על הוויפסאנה, על בעיטת וולה לחיבורים, על זריקה מהחצי שברור לכם שהיא הולכת להיכנס לטבעת.

בטח יש מקום כזה גם באוכל. מקום כזה שבו אתה מסתכל על הגלידת חמאת בוטנים של בן אנד ג'ריס וחושב, זה פשוט לא טוב לי, ושואל את המוכר בפיצוציה "אחינו, איפה יש לכם תרד?" מקום כזה שבו אתה עושה בדיוק את מה שטוב לך, ומה שטוב לך הוא גם מה שמתחשק לך.

הו! אני מה שאני באמת רוצה עכשיו זו מנה של חסה וגללי חלזונות! (טבעוניים!)

לא. בינתיים זה עוד לא עובד.

אעדכן.

אבל מאתמול אני חושב לעצמי: בן אדם הלך ללמוד ראיית חשבון, עסוק כל החיים שלו במספרים, אבל חושב על עצמו שהוא מרתוניסט וטריאתלט. הרי לכם בן אדם שמצא את המקום להיות בו בחיים. למה שאני לא אמצא את המקום בחיים שבו חסה, גזר, עגבניות ופטרוזיליה הם האושר?

בטח אפשר, לא?

screenshot_20161130-091930

זאת הריצה של יום שני. המחשבות בפוסט הזה הן דווקא מהריצה הבוקר. מחשבה אחרת היא שהגיע הזמן לחזור לרוץ 6 דקות לק"מ ולא להעמיס על הרגליים הטיפה מותשות שלי.

2 מחשבות על “סחבק מדבר על משקל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s