טווח ארוך

רשומה רגילה

אתמול שוב לקחנו את אבא של אלה לנמל. הוא מתקרב ל-90, וגר כבר שנה בתל אביב אחרי 70 שנה בירושלים. נדמה לי שהוא נהנה מכל רגע מהנוף הנשקף מהקומה ה-12 בדירה שלו, אבל הוא נהנה שבעתיים לצאת מהבית. אז זוגתי עושה את המאמץ, ואני מצטרף.

והתפעלנו מהנמל. למרות שעברו כבר שש וחצי שנים מאז שחזרנו, אלה ואני, לתל אביב. ולמרות שתל אביבים לא מתרגשים בדרך כלל ממתחמים מסחריים עצומים שאמורים לענות על צרכי הריגוש הבסיסיים של תיירים מצרפת או מלוס אנג'לס או ממודיעין. לנו הרי יש את הים ואת הירקון כל יום. אני רץ שם הרבה, ובמקרה הייתי בנמל שלוש פעמים בחודש האחרון. לשרונה ולתחנה אנחנו לא הולכים, כי מלא שם בתיירים מלוס אנג'לס וצרפת ומודיעין שקונים חולצות של נייקי ב-400 שקל. זה לא מי יודע כמה אותנטי. אנחנו לא עושים דברים כאלה. אין לנו 400 שקל לחולצה. 

ובכל זאת התפעלנו. כי יפה שם ומזמין, ויש מקום לאנשים שבאים ממודיעין ולוס אנג'לס וצרפת, וגם לזקנים שיורדים מהקומה ה-12 בנווה שרת ורוצים לנשום קצת אוויר אחר של ים ונהר ונמל. תל אביב היא חוץ לארץ אחד גדול ומתמשך. לפני שבע או שמונה שנים ביקרנו פה כתיירים ממודיעין. הלכנו ברוטשילד ואמרתי לה, תקשיבי, זה ממש כמו פאריס פה. ובאמת, זה לא כזה טעים, אבל זה עשיר ומרגש כמו פאריס. ולפרקים גם יפה כמו פאריס.

זו זכות גדולה לגור ולרוץ בכזה מקום. לא כל אחד זוכה לזה.

==

הבוקר יצאתי ל-18 ק"מ. הרבה זמן לא רצתי ריצות ארוכות כל כך. בתחילה חשבתי לעשות את זה בפארק, אבל אז גיליתי שאין לי אוטו.

screenshot_20161224-220539

מה שיפה עם כל העניין הזה של ריצה, שהמון פעמים בעיות קטנות כאלה הופכות ליתרונות. החלטתי לרוץ לים ומשם דרומה. נראה לאן נגיע. ככה, סידרתי לעצמי מסלול שעוד לא ניסיתי מעולם, ועל הדרך מסקנה (שקצת חוזרת על עצמה): בריצות נפח, הכי כדאי לגוון מסלולים לגמרי לגמרי. כלומר, לצאת בכל פעם למסלול שלא ניסית. זה לא שלא יהיו בעיות, אבל ליתרונות פשוט אין תחליף. ולאנשים יצירתיים שמשתמשים בריצה כפלטפורמה יצירתית וחשיבתית יש המון מה להרוויח ממסלולים חדשים. למעשה, ספק אם יש עוד משהו שיכול לעורר ככה את הלב ואת המוח.

מה שכן, אני ממליץ בחום לקחת אתכם קצת כסף וטלפון, כדי שמישהו יבוא לחלץ אתכם אם הלכתם לאיבוד, וכדי שיהיה איך לממן משהו קטן לאכול ולשתות ומונית הביתה אם נתקעתם.

עכשיו, בהיותי טיפוס איטי להחריד, הבנתי היום, קרוב לשנתיים אחרי שהתחלתי לרוץ, שמרתון הוא תוכנית לטווח ארוך. ובשביל טיפוס כמוני, שברמה הפרקטית באמת מתקשה לראות מעבר לקצה האף שלו ושיש לו יכולת קשב וריכוז של קוקר ספנייל דמנטי, זו תובנה רבת ערך. בעצם, זה אומר שאני מתכנן לטווח ארוך. תמיד חלמתי להצליח לעשות את זה, והנה, זה כאן.

screenshot_20161224-220336

בעצם, עזבו אכם ממרתון. גם חצי מרתון זה תכנון לטווח ארוך. גם עשרה ק"מ. אפילו כדי להגיע לחמישה הקילומטרים הראשונים נדרשות תוכנית ומשמעת. זה אומר שאני מתוכנן וממושמע! שמישהו יילך ללחוש את זה על קברו של אבא שלי. יש מצב שהאיש יתעורר בתדהמה.

מה שכן, כרגיל, אני מנסה לקחת את עצמי ברצינות עד רמה מסוימת בלבד. אז בעוד שבועיים חצי מרתון בערבה. חצי המרתון הרשמי האחרון שלי (והשני בסך הכל) היה באוגוסט. הגיע הזמן למשהו חדש. אחר כך, אם הברכיים יאפשרו, אמשיך להגביר מרחקים בינואר, פברואר ומרץ, ואולי אולי, אם הברך תאפשר את זה, אז באפריל או במאי.

ולא, אני עוד לא מחליט איפה ומתי ונרשם. מוקדם לי מדי. אתה יכול לחכות עם הצעת הנישואין למרתון עד הרגע האחרון. זה בסך הכל יעלה עוד 100 שקל או 30 יורו.

screenshot_20161224-220604

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s