איך מחיתי, זכיתי, שחיתי ובכיתי

רשומה רגילה

שלום, אני צפריר, ובזמן הפנוי שלי אני מסתכל על לוח האירועים של שוונג (ושל אתרים אחרים) ומתכנן משחים ומירוצים.

כן כן.

מפקופק? אכן. מטריד? בהחלט. אווילי. קרוב לוודאי.

ועדיין.

==

המשחה בכרמל נקבע לשבוע שעבר. לא היה שום סיכוי שאגיע אליו, כי בדיוק הייתי עסוק בטיסה בחזרה מההופעה של אד. אז ויתרתי. ובכאב לב ניכר ויתרתי, כי אין מספיק משחים בארץ, ויש ממש בודדים שגם יש להם את התחושה המרתונית של 7.8 ק"מ.

בקיצור, אתמול, כמו שאני יושב בעבודה וכותב, פתאום עולה לי עוד פרסום על כף כרמל, שנדחה מהשבוע שעבר.

להיום!!

ומכיוון שאני אדם מיושב בדעתו, מאופק וסגן אלוף מזרח תל אביב בדחיית סיפוקים, ישר התנפלתי על עמוד הרישום. משחה!! 7.8 ק"מ!! אני לא מוכן!! Who gives a shit, אני הולך בכל זאת!

רק כדי לגלות ש"ההרשמה סגורה, נתראה במשחה הבא", אמא שלכם זונה שוונג.

סליחה.

==

לונג סטורי שורט, ישבתי על האימייל, הפייסבוק, הטלפון, החתול, חיפשתי פתרונות, ומצאתי אנשים טובים טובים שנרשמו ולא יכלו ללכת. וככה התייצבתי הבוקר למשחה של ה-4.5. ניגשתי למארגנים, ביקשתי, תחננתי, נאדה. "לא מצרפים אותך ל-7.8. תודה רבה ותמות".

האמת, מזל. אם גם ה-7.8 היה ארוך בק"מ מהתכנון כמו ה-4.5 (שהפך ל-5.5), לא בטוח שהייתי מסיים אותו, ואם הייתי מסיים אותו – סביר להניח שהייתי מסיים אותו באמבולנס. או בקרקעית.

==

אם יש דבר אחד טוב במשחים בים, זה שהם נגמרים בסוף. באמת. והקרטיבים. גם כן בסוף. והיום היו קרטיבים. ואם יש משהו ממש גרוע במשחים בים, זה ללכת לאיבוד. בן אדם נכנס למים, שוחה, שוחה, שוחה, שוחה, שוחה (וככה, עוד שעה-שעתיים), ופעם בעשר דקות מוציא את הראש ומגלה שאין לו שום מושג איפה הוא נמצא.

אביבה מעדכנת: מסתבר שהייתי כל כך גמור שלא מצאתי את הקרטיבים.

"אני מקווה שזה לא עפולה פה", חושב הבן אדם לעצמו, ויאללה, דוחף את הראש למים וממשיך לשחות.

המשחים היותר טובים הם אלה שאתה מגיע אליהם באוטובוס, ושוחה מנקודה לנקודה – כל הדרך צפונה (או דרומה, כמו היום). ככה יותר קשה ללכת לאיבוד, כי יש את החוף להתיישר במקביל לו כל הזמן.

אז היום היה מוצלח כי נסענו באוטובוס. חוץ מהעניין שהחוף משמאל ואני נושם ימינה, כוס אומו. וחוץ מהקטע שאתה שוחה מסביב לכף הכרמל ואז מגלה שהקרקעית נמצאת חמישה סנטימטר ממך והדבר הבא שאתה מרגיש זה סלע בעין. אחרי שהתגברתי על זה, הכל היה בסך הכל בסדר, ואפילו הצלחתי להישאר עם עוד שחיינים לאורך הדרך ולא להרגיש עוד פעם באיבוד.

עד הקילומטר האחרון. שבו הייתי גמור לגמרי טוטאל ובאופן מוחלט, ומצאתי את עצמי לבד לבד והרבה יותר מדי קרוב לחוף. מסתבר שהרבה הרבה יותר קשה לשחות קרוב לחוף. ומתיש. ולא נגמר.

==

זה היה המשחה הרביעי שלי, לדעתי. וגם היום למדתי דברים חדשים:

  • לא לשחות קרוב לחוף, כאמור
  • לא להתאמן ברביעי וחמישי אם יש לך משחה בשישי. בסוף המשחה הייתי גמור כמו איילת שקד אחרי דיון אינטלטואלי.
  • אני כנראה לעולם לא אישן כמו שצריך לפני מירוץ/משחה. ולפיכך: עדיף ללכת לישון בשמונה. ככה זה טיפה פחות טראומטי להתעורר בשתיים בלילה.

זמן קצת פתטי לעומת הקצב בבריכה, אבל אולי עם הזמן ועם כושר ניווט שיתפתח, אם ירצה השם, יום אחד, אהיה מעט פחות איטי.

==

לא כתבתי פה מלאן תלאפים זמן. אני יודע. ובמיוחד לא על ריצה. גם את זה אני יודע. הסבר ותיקון יגיעו בעוד כמה ימים. אני מקווה.

==

סדנת הכתיבה האפקטיבית הבאה שלי תהיה ב-6.7 בחמש אחר הצהריים. כל הפרטים כאן בלינק. אתם מוזמנים עד מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s