בחזרה לבריכה 1

רשומה רגילה

יום ראשון בערב לא היה ערב ככל הערבים. יום ראשון היה הערב שבו, בלי כחל ושרק. ואולי עם כחל ושרק. מה יש לבן אדם לעשות עם כחל ושרק? למה זה מתחבר? יש את זה בוויירלס? בקיצור, עם שחל וכרק וגם עם הרבה סוואג בפוזמק, הלוך הלכתי לשחות אחרי שלושה חודשי יובש.

כן כן. שלושה חודשים. שלושה שבועות דלקת ותשעה נוספים עצלת חובקת.

וככה, אני נכנס למים, מגלה שבהתחלה הם קצת רטובים וגם אחורי זה הם קצת רטובים, ואני מותח יד ועוד יד, כמה ידיים שהבאתי מהבית, ומתקדם מעדנות מצד אחד לצד השני, וככה עפים וחוזרות ועפים וחוזרות, ומה אגיד לכם, הכל בדיוק אותו דבר.

הכלור אותו הכלור.

הנעים אותו הנעים.

הפכפוך אותו הפכפוך.

השעמום תחת אותו שעמום תחת.

שחיתי רק 35 דקות לאט לאט. אולי 60 בריכות. והלכתי הביתה באמצע האימון, והייתי גאה. גאה בשליטה העצמית. גאה ברצון הברזל. גאה במשמעת הפלדה.

ואז גמרתי חבילת צ'יריוס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s