שחייה אפקטיבית

רשומה רגילה

שחייה היא מה שהבן אדם עושה כשהוא צריך לכווץ את המוח.

ולא, אלה לא רק ההבטים הטכניים של בגד הים הלוחץ הזה והדברים שקורים לגברים במים קרים. עזבו זה. העניין הוא ששחייה, להבדיל מריצה, היא ספורט דיקטטורי. ספורט ממשטר.

למשל, אתה שוחה בתוך מסלול. למשל, אתה מגיע לקיר, מסתובב וחוזר. למשל, אתה לא רואה את העולם. אתה רואה רק את הקרקעית של הבריכה. שם למטה – ותסמכו עלי, בדקתי – יש פס. זה כל מה שיש. זה ועוד פס אדום באמצע הבריכה. וסימונים שתכף צריך להסתובב. זהו. הכל אותו דבר.

כשאתה רץ אתה רואה אנשים, מכוניות, רחוב, שטח, תנים, פגוש של פורד אסקונה (אל תשאלו). קורים לך דברים. כשאתה שוחה? נאדה. אתה מתרכז בלמתוח את היד מהכתף, בלהניע את הרגל מהירך, בלשחרר את המרפק ובלהכניס את היד מגבוה ומרחוק. אתה שומע את שרירי הבטן שלך מדברים בכל מעבר מיד ליד, אתה מקפיד לגלוש בדיוק את המרחק הנכון לפני שהמטוטלת שוב עובדת והמרפק עולה ויורד, עולה ויורד, עולה ויורד, עפים וחוזרות.

עד שאתה מגיע לקיר.

ומסתובב.

אבל זה לא רק כל הטכניקה הזאת. העניין הוא שהעיסוק בטכניקה הזאת, במשטר הזה, במסלול הזה, בספירת הבריכות – הוא תופס את כל כולך. אתה לא חושב על ההופעה ההיא של ספרינגסטין שבה נגעת בגיטרה של ברוס. אתה לא חושב על הדברים שצריך לעשות בעבודה. אתה לא חושב על האימון הבא. אתה לא חושב אם להאריך או לקצר את האימון. אתה לא מרגיש שאתה עף. נאדה. אתה פשוט שם, במדיטציה מכווצת המוח הזאת.

מוי כיף. עושה לך חשק למות לא יותר מ-10-12 פעם באימון.

ואם אתם חושבים שראיתם אימון אינטרוולים בתור רצים, אז ברוכים הבאים ל-3 כפול 200, 6 כפול 100, 6 כפול 50, 12 כפול 25. מי שלא עשה איזה אימון או שניים כאלה בשבוע לא באמת יודע מה זה שריר כתף שעומד להתפוצץ.

עוד שעה וחצי אימון. נו, שיתחיל כבר!

screenshot_20170215-184952

אימון כזה בערך. שניים וחצי ק"מ, רובם באינטרוולים או עם כלי עינויים. בדרך כלל אני לא זוכר להפעיל את השעון כל פעם שיוצאים לסיבוב חדש.

איך התחזקתי

אני לא רץ. והחלטתי לא לרוץ תקופה. בכלל בכלל. לא לנסות כל פעם מחדש כמו לפני שבועיים. די, מספיק. נדבר עוד חודשיים, שלושה, ארבעה. עד אז, כוחותינו בחדר כושר, עובדים על הארבע ראשי כמו שק.ג.ב עובד עכשיו בבית לבן.

כלומר, כל הזמן. או לפחות שלוש פעמים בשבוע.

אז כן, אתה בחדר כושר אז אתה עושה כמה תרגילי ידיים וכתפיים, כי בכל זאת, אסתטיקה, טיפונת בטן בשביל שאפשר יהיה ללכת לים בקיץ, אבל חוץ מזה, זה בעיקר ארבע ראשי וגלוטוס מקסימוס ויוליוס קיסר וויה דולורוזה.

ומכיוון שרק התחלתי לפני איזה שני אימונים כאלה, מי שכותב עכשיו את הפוסט הזה הוא בעצם ריכוז חומצת החלב הכי גדול בתל אביב. אני לא יודע מה אני יותר: גוש של נתפס לי או ערימה של כואב לי. והדבר היחיד שמקל על הכאבים הנחמדים האלה זה אימון, אז עוד שעה וחצי. כבר אמרתי שעוד שעה וחצי?

screenshot_20170215-184912

אימון נפח: אני שוקל להגדיל ל-3.5-4 ק"מ, אבל לא יודע. יש לי הרגשה שזה לא באמת יהיה שונה מהשלושה הראשונים. #אעדכן

המרתון הראשון שלי

המרתון הראשון שלי לא היה מתוכנן לתל אביב, אבל בכל זאת יוצאות לי העיניים. גם באביב הוא לא יהיה. מתחזק, זוכרים? המרתון הראשון שלי יהיה במים. לא יודע כמה זה, 7.5 או עשרה ק"מ. למי אכפת? ובכלל, מה ההבדל? ואולי בקיץ אתחיל להתאמן לקראת הסתו. לחלום מותר, לא ככה?

בינתיים, היתרון הגדול של השחייה על פני הריצה הוא התדירות של האימונים. השחייה שוחקת פחות. ואולי היא כואבת קצת בכתפיים או בקיבורת תוך כדי, אבל היא לא כואבת אחרי בכלל. והחיכוך של הכתפיים לא דומה אפילו למפגש הקבוע של כף הרגל עם האדמה ומה שהוא עושה לברך.

אז אני שוחה ארבע-חמש פעמים בשבוע. שוחה וחוזר, שוחה וחוזר, שוחה וחוזר. עפות וחוזרים. שבוע שעבר זה היה 14 ק"מ. לך תדע מה יהיה השבוע.

screenshot_20170215-184809

אימון נפח: היעד הנוכחי: להתקרב לאזור ה-54 דקות. בינתיים הגעתי ל-56.50. סבלנות

ואחד אחרון: עובדות ואמונות

ספורט זה עניין מדעי. וברור לכולם איך זה עובד בדיוק ומה צריך לעשות וממה צריך להימנע ואיך צריך לטפל. נכון? בגלל זה גם אף אחד לא יודע מה נכון לגמרי, ועל כל פיזיותרפיסט או רופא שנשבע בשיטות שלו, יבואו לך פיזיותרפיסט ורופא ויסבירו לך באריכות איזה שטויות דיבר הקודם.

והם כולם אנשי מדע, כן? כולם למדו שנים וקוראים וחכמים ויודעים ומבינים יותר מכולם ואומרים לך בביטחון מוחלט את ההפך מהמומחה הקודם.

אז אני, מכיוון שאין לי עובדות לעבוד איתם, כי אני לא איש מדע ואין לי מושג מהחיים שלי, אז אני עובר לאמונות. אמרתי לכם מתחזק או לא אמרתי לכם מתחזק?

ואני מאמין שצריך לאכול כמו דוגמנית פופיקים כדי להבריא את הברך. זה אומר להוריד את החומציות בגוף לכלום ולחיות מחסה וחזה עוף. וככה גם לרדת לשמונים קילו, כי תשעים קילו על ברך זה אוי ואבוי. תשאלו את הברך שלי.

אז תחזיקו לי אצבעות. ואם אתם תוהים למה אין חזה עוף בסופר, זה בגללי.  היו שלום, אני שחיתי ביניכם, כמו גוש חסה וחלבון.

יאללה. עוד שעה ורבע אימון. ממכר, החרא הזה.

screenshot_20170215-185032

שבוע שעבר. 600 בריכות ועוד כמה ששכחתי למדוד.

הגעתם עד לפה?

ב-20.2 אני מעביר סדנת אימייל בתל אביב.

ב-2.3 – סדנת תוכן בבני ברק.

תבואו.

3 מחשבות על “שחייה אפקטיבית

  1. leoded

    כמה כאב, ומה זה לעומת הנפש המבוהלת, שלא רוצה לאבד את מקור העוצמה, מרחיב הריאות ומשריין החזה, שכל כך עוזר מול הקופים והנמרים, שבשבילים.
    אני מזדהה עם כל מילה, ומפחד שגם אני עומד להגזים את אותה הגזמונת קטנה שובבה והכרחית, כדי לעבור ל"שלב הבא שלי".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s